דמיינו שאתם כל כך גרועים במשהו, שאפילו החברות שמייצרות את הציוד לתחום שלכם לא מוכנות למכור לכם אותו, מחשש שזה יפגע בשם הטוב שלהן.
זה בדיוק היה המצב של ענף רכיבת האופניים המקצועני בבריטניה עד שנת 2003. במשך כמעט 100 שנה, הם היו הבדיחה של אירופה. מאז 1908 הם זכו רק במדליית זהב אולימפית אחת, ואף רוכב בריטי מעולם לא זכה בטור דה פראנס היוקרתי.
הם היו בבינוניות מוחלטת. תקועים. שום שפע לא נראה באופק.
ואז הגיע דייב בריילספורד.
האיש שחיפש את האבק
כשבריילספורד מונה למנהל הנבחרת, כולם ציפו למהפכה. הם חיפשו את "מכת המחץ". אולי הוא יביא רוכב-על גנטי? אולי הוא ימציא שיטת אימונים סודית ששוברת את הגוף ובונה אותו מחדש?
אבל לבריילספורד הייתה פילוסופיה אחרת לגמרי. הוא קרא לזה "הצטברות של רווחים שוליים" (The Aggregation of Marginal Gains).
ההסבר שלו היה פשוט עד כדי גיחוך: "אם תפרקו את כל מה שקשור לרכיבה על אופניים לגורמים קטנים, ואז תשפרו כל גורם כזה רק ב-1% אחד, התוצאה הסופית שתקבלו כשתחברו הכל יחד תהיה עצומה".
זה נשמע כמו קלישאה ניהולית, אבל היישום של זה היה אובססיבי.
הם התחילו בדברים הברורים: הם עשו את המושבים טיפה יותר נוחים, את הצמיגים טיפה יותר קלים, ואת החליפות טיפה יותר אווירודינמיות.
אבל אז, הם עברו לדברים המוזרים. וזה בדיוק ה"עוד קצת" שאני מדבר עליו בבלוג הזה.
ה-1% שאף אחד לא חשב עליו
בריילספורד הבין שביצועים לא תלויים רק באימון. הם תלויים בחיים עצמם.
- השינה: הם בדקו סוגים שונים של כריות ומזרנים, מצאו את אלה שנתנו לרוכבים את השינה הכי עמוקה, ולקחו את הכריות האלה איתם לכל מלון בתחרויות בעולם. שיפור של 1% באיכות השינה.
- הבריאות: הם שכרו רופא שילמד את הרוכבים איך לשטוף ידיים בצורה הכי יעילה כדי לא לחלות בשפעת בחורף. כי אם אתה חולה יום אחד פחות, התאמנת 1% יותר.
- הציוד: הם צבעו את הרצפה של משאית הציוד שלהם בלבן בוהק. למה? כדי שיוכלו לראות כל גרגר אבק קטן שעלול להידבק לצמיגים ולפגוע באחיזה.
הם לא חיפשו שיפור של 50% במקום אחד. הם חיפשו 1% במאה מקומות שונים.
התוצאה: פיצוץ של שפע
בהתחלה, אף אחד לא ראה את ההבדל. הרוכבים נראו אותו דבר. אבל מתחת לפני השטח, הריבית דריבית של השיפורים הקטנים התחילה לעבוד.
חמש שנים בלבד אחרי שבריילספורד נכנס לתפקיד, באולימפיאדת בייג'ינג 2008, נבחרת בריטניה זכתה ב-60% ממדליות הזהב בענף. באולימפיאדת לונדון, הם שברו 9 שיאים אולימפיים ו-7 שיאי עולם. ובאותה שנה, בראדלי ויגינס הפך לבריטי הראשון אי פעם שזכה בטור דה פראנס. שנה לאחר מכן, כריס פרום (גם הוא בריטי) זכה, והמשיך לזכות עוד פעמים רבות.
הם הפכו מהבדיחה של הענף לאימפריה בלתי מנוצחת.
למה זה השיעור הכי חשוב לחיים שלנו?
רובנו חיים את החיים שלנו כמו נבחרת בריטניה הישנה. אנחנו מחפשים את "הדבר הגדול" שישנה הכל. הדיאטה שתוריד 10 קילו בחודש. קורס ההעשרה שיכפיל לנו את המשכורת מחר בבוקר.
וכשזה לא קורה מהר, אנחנו מתייאשים.
הגישה של "שפע ועוד קצת" אומרת בדיוק את מה שדייב בריילספורד אמר. תפסיקו לחפש מהפכות. החיים שלנו מורכבים מאלפי הרגלים קטנים.
אם אתם רוצים שפע כלכלי, אל תחפשו רק את ההשקעה הגדולה. תבדקו איפה אתם חוסכים 1% בהוצאות המיותרות, איפה אתם משפרים ב-1% את המקצועיות שלכם בעבודה, ואיפה אתם משקיעים 1% מהזמן שלכם בללמוד משהו חדש על כסף.
אם אתם רוצים שפע בבריאות, אל תירשמו למרתון מחר. תחליטו שהיום אתם שותים כוס מים אחת יותר. שאתם עולים במדרגות קומה אחת במקום במעלית.
זה לא סקסי. זה לא מצטלם טוב לאינסטגרם כמו "לפני ואחרי" דרמטי. אבל זה הדבר היחיד שעובד לאורך זמן.
השינוי לא קורה ביום אחד, אבל יום אחד, אתם תסתכלו אחורה ותגלו שאתם נמצאים במקום אחר לגמרי, הרחק מעל כל מי שעדיין מחפש את קיצור הדרך.
אז מהי "הכרית" שלכם? מהו הדבר הקטן, השולי לכאורה, שאתם יכולים לשפר היום ב-1% בלבד, שאף אחד אחר לא חושב עליו?