מבחינתי, המילה "איזון" בתזונה עברה התעללות בשנים האחרונות. בכל מקום אומרים לנו שאיזון זה לאכול סלט, להימנע מסוכר, ולחיות לפי חוקים נוקשים. אבל עבורי, ההגדרה הזו שגויה מהיסוד.

מבחינתי, איזון בתזונה זה לא המשפט "אסור לשתות קולה". איזון אמיתי זה המצב התודעתי שבו אני אומר לעצמי: "אני יודע שקולה זה לא הדבר הכי בריא לגוף, אבל אני שותה אותה מידי פעם פשוט כי זה טעים לי".

ההבדל הוא בגישה. כשאני שותה את הקולה הזו, אני לא מרגיש חרדה. אני לא פוחד שאני "הורס את הגוף שלי", ואני לא מאוכזב מעצמי שיש לי "כוח רצון חלש". להפך, אני נוכח ברגע ונהנה מהטעם. אותו הדבר תקף לפיצה, המבורגר, חמאה או כל מאכל שמוגדר כ"חטא". אני אוכל מה שטעים לי ומה שאני אוהב, מתוך ידיעה שהאיזון שלי יגיע בארוחות אחרות, באופן טבעי.

זה לא תמיד היה ככה. פעם הייתי במקום אחר. העובדה שהיום אני מסוגל לאכול "לא בריא" בלי רגשות אשם, זו מבחינתי התקדמות אדירה. אני לא משווה את עצמי לאחרים שאוכלים "נקי" לגמרי. הם זה לא אני. המסע שלהם הוא לא המסע שלי.

מתי אנחנו באמת מחליטים?

באיזה גיל אנחנו מתחילים להחליט מה נאכל? כשאנחנו קטנים, רק מאכילים אותנו. אין לנו באמת ברירה או דעה. אבל מהרגע שאנחנו עומדים על דעתנו ומחליטים בעצמנו מה להכניס לפה, לא משנה אם זה בגיל 15 או 40, נפתחת האפשרות לצמיחה.

וכאן נכנס העקרון המנחה שלי בחיים, וגם ב"שפע ועוד קצת": שיפור של 1%. אני לא מנסה לעשות מהפכות. אני שואף להשתפר כל פעם קצת. עוד ירק בארוחה, עוד כוס מים, קצת פחות סוכר בקפה. הדרך לא צריכה להיות קשה. לא אמור להיות שם חיכוך או התנגדות פנימית עצומה.

מי שמנסה לעשות דיאטות כאסח ולרדת עשרות קילוגרמים במכה, לרוב נכשל. למה? כי השינוי הוא חיצוני ומהיר מידי. הוא לא קורה מבפנים. זה כמו למתוח קפיץ, בסוף הוא משתחרר בעוצמה לאחור. אם רק אותם אנשים היו מחליטים להסתכל לטווח הארוך, לוותר על הסיפוק המיידי של "ירידה מהירה" לטובת שיפור איטי ועקבי, אורח החיים שלהם היה משתנה מעצמו. הם היו הופכים להיות אנשים בריאים יותר, בלי מלחמות.

לא מושלם, וטוב שכך

אני מסתכל על עצמי היום: אני אוכל הרבה יותר בריא ממה שאכלתי לפני שנתיים. ובטח שהרבה יותר טוב מאיך שאכלתי לפני 15 שנים. השיפור הזה הוא תוצאה של צמיחה איטית, של אותו 1% שמצטבר לאורך זמן.

האם אני אוכל הכי בריא שיש בעולם הזה? לא. ואני אגיד לכם יותר מזה, אני גם לא רוצה להיות. אני רוצה להיות בריא, אני רוצה להיות חיוני, אבל אני רוצה גם לחיות בשפע, להנות ממה שיש לעולם להציע, ולעשות את זה מתוך בחירה ושמחה, ולא מתוך פחד והימנעות.

זהו האיזון שלי. וזו הצמיחה שלי.