אם פתחתם את הכתבה הזו, רוב הסיכויים שהמושג "איזון בית-עבודה" מעורר בכם משהו. אולי תסכול, אולי שאיפה, אולי תחושה תמידית של כישלון קטן. במשך שנים, גם אני רדפתי אחרי האיזון הזה. דמיינתי אותו כמו מאזניים עדינים: בצד אחד "העבודה", בצד השני "החיים", והמטרה שלי היא לוודא שאף צד לא מכריע את השני.
האמת? הייתי מותש. בכל פעם שהשקעתי עוד שעה בעבודה, הרגשתי אשמה שגזלתי אותה מהמשפחה. בכל פעם שיצאתי מוקדם כדי להיות עם הילדים, דאגה קטנה על המשימות שהשארתי מאחור קיננה לי בראש. המרדף אחרי האיזון הרגיש כמו משחק סכום-אפס, משחק שנועדתי להפסיד בו. אם צד אחד מרוויח, השני בהכרח מפסיד.
אבל מה אם כללי המשחק שגויים? מה אם אנחנו מנסים לפתור את הבעיה הלא נכונה?
הבעיה עם ה"איזון": משחק שאי אפשר לנצח בו
התפיסה של "איזון" מציבה את העבודה ואת החיים כשתי ישויות נפרדות, שלעיתים קרובות נמצאות בקונפליקט על המשאב היקר ביותר שלנו: הזמן והאנרגיה. היא מכריחה אותנו לחלק את עצמנו, לתחום כל חלק בקופסה נפרדת ולקוות שהקופסאות יישארו שוות בגודלן.
זו גישה שמתעלמת מאמת פשוטה: אני אותו אדם. אותו גבע שנמצא בישיבת הנהלה הוא אותו גבע ששותל עץ בבוסתן. התשוקה שלי ליצירה באה לידי ביטוי גם בבניית אסטרטגיה שיווקית וגם בבציר ענבים. היכולת שלי לפתור בעיות מורכבות משרתת אותי גם מול לקוח הייטק וגם כשאני מנסה להבין למה מערכת ההשקיה מזייפת.
כשאנחנו רואים את החיים כמאבק בין שני צדדים, אנחנו תמיד נרגיש שאנחנו מאכזבים צד אחד. במקום הרמוניה, אנחנו מייצרים מתח תמידי.
האלטרנטיבה: ממאזניים של איזון לצמה של אינטגרציה
בשלב מסוים במסע שלי, החלטתי לזרוק את המאזניים הצידה. במקומם, התחלתי לחשוב על החיים שלי כמו על צמה. בצמה, כל שערה שומרת על הזהות שלה, אך יחד הן שזורות זו בזו, יוצרות משהו חזק, יפה ושלם יותר מסך חלקיו.
לזה אני קורא אינטגרציה של חיים-עבודה (Work-Life Integration).
אינטגרציה לא אומרת לעבוד 24/7 או לענות למיילים בזמן ארוחת הערב. ההפך הוא הנכון. אינטגרציה אומרת להפסיק לראות את החיים והעבודה כקטגוריות נפרדות, ולהתחיל לחפש באופן יזום את הנקודות שבהן הן יכולות להפרות, להעשיר ולתמוך זו בזו. היא מאפשרת להביא את "כל מי שאני" לכל מקום שבו אני נמצא.
איך אינטגרציה נראית בחיים האמיתיים?
זה אולי נשמע תיאורטי, אבל זה הדבר הכי מעשי שיש. הנה כמה דוגמאות מהחיים שלי:
- פגישת Zoom בטבע: לפני כמה שבועות, הייתי צריך להצטרף לשיחה חשובה שלא דרשה ממני להציג שום דבר, רק להקשיב ולהשתתף. במקום לשבת במשרד, לקחתי את האוזניות ויצאתי להליכה איטית בשבילי הבוסתן. האוויר הצח והנוף הירוק הפכו אותי למרוכז ורגוע יותר. הבאתי אנרגיה טובה יותר לשיחה, והרווחתי שעת טבע יקרה. זו אינטגרציה.
- פודקאסט מקצועי בזמן עבודה פיזית: כשאני עובד בכרם, במשימות שלא דורשות ריכוז מנטלי גבוה, אני מרבה להאזין לפודקאסטים על שיווק, יזמות או טכנולוגיה. כך, אני מזין את המוח ברעיונות חדשים בזמן שאני מפעיל את הגוף.
- ללמד את הילדים על העבודה: כשאנחנו בבציר, הילד שלי והאחיינים שלי מצטרפים לחגיגה. הם לומדים על אדמה, על עונות, על תהליכים. הם רואים את התשוקה שלי בעבודה, וזה מחבר אותם לעולם שלי בצורה שהסבר מילולי לעולם לא יוכל. העבודה שלי וההורות שלי שזורות זו בזו.
אינטגרציה היא אמנות הגמישות. היא היכולת לזהות הזדמנויות שבהן 1+1 שווה הרבה יותר מ-2.
הצעד הראשון שלכם לאינטגרציה
השינוי הזה לא קורה ביום אחד. הוא מתחיל בהחלטה קטנה. אני מזמין אתכם לתרגיל פשוט לשבוע הקרוב:
הסתכלו על לוח הזמנים שלכם. מצאו הזדמנות אחת קטנה לשלב בין שני חלקים בחיים שלכם באופן שמייצר אנרגיה, לא גוזל אותה.
אולי זו האזנה לפודקאסט מעורר השראה בדרך לעבודה? אולי שיחת טלפון לחבר טוב תוך כדי קיפול כביסה? אולי הקדשת 10 דקות ביום העבודה כדי לקרוא מאמר על תחביב שאתם אוהבים?
התחילו בקטן. הרגישו איך זה משנה את התמונה. הפסיקו להילחם על האיזון, והתחילו לרקום את הצמה הייחודית של החיים שלכם.