איך אני משלב בין ניהול חברה, שירותי פרילנסר, הקמה ובניה של יקב, נטיעה וטיפול של יער מאכל, עבודה בנגריה עם אבא שלי, וכל זה כשיש לי ילדים שחשוב לי לבלות איתם כל רגע אפשרי?
אנשים ששומעים את רשימת העיסוקים הזו חושבים שזה בלתי אפשרי לנהל כל כך הרבה חזיתות ברמה גבוהה. האמת? אני מסכים איתם. בדרך הרגילה, זה באמת בלתי אפשרי. זה מתכון בטוח לקריסה. אבל לאורך השנים, מתוך הצורך לאזן בין כל האהבות האלו, פיתחתי "מודל אנרגיה" שמורכב מכמה עקרונות ברזל. הם אלו שמאפשרים לי לא רק לשרוד את העומס, אלא לצמוח מתוכו.
הנה 5 הכללים שמאפשרים לזה לקרות:
1. אני לא רץ לשום מקום (או: לחיות את גן העדן עכשיו)
זה אולי הכלל הכי חשוב שאני מזכיר לעצמי (וגם לאבא שלי) כל הזמן: אנחנו לא עושים דברים מתוך לחץ.
קחו לדוגמה את יער המאכל שלנו. לקחנו 7 דונם של שטח חקלאי ששימש ב-20 השנים האחרונות לגידול חיטה, עם חלום להפוך אותו לגן עדן פרטי, מלא בעשרות עצים שיעשו לנו ירוק על הנשמה. פרויקט כזה דורש יותר ממשרה מלאה. אם הייתי מסתכל עליו בעיניים של "פרויקט שצריך לסיים", הייתי משתגע.
ה"אני מאמין" שלי הוא אחר: אנחנו לא רודפים אחרי גן העדן העתידי. אנחנו רוצים לחיות ולהנות ממנו תוך כדי תנועה. כשאנחנו מגיעים לשטח, אנחנו יודעים שיש עוד 100 משימות פתוחות. אז מה? אנחנו בוחרים את מה שחשוב, את מה שבא לנו לעשות, ונהנים מהעשייה עצמה.
מתי כן רצים? כשהטבע מכריח אותנו. בטבע, לפעמים הלו"ז לא תלוי בך. כשהגפנים בכרם הבשילו, פתאום הייתה לנו פלישה של חזירי בר שהחליטו לחגוג על היבול שלנו. באותו רגע עזבנו הכל, ותוך יומיים הרימנו גדר היקפית. אם לא הדחיפות הזו, הגדר הזו לא הייתה קמה. אבל בשגרה? אנחנו לא במירוץ.
2. נכנעים למזג האוויר (ניהול אנרגיה חכם)
עוד מקום שבו הטבע מנהל אותנו הוא מזג האוויר, וזה שיעור מדהים בניהול אנרגיה. בימים חמים מאוד, או בשעות הצהריים הקופחות, אי אפשר באמת לעבוד בחוץ. במקום להילחם בזה ולחזור הביתה מותשים ומיובשים, אנחנו פשוט זורמים עם זה.
חם בחוץ? זה הזמן להיכנס למזגן לעבוד על המחשב, או להיכנס לנגריה המוצלת. אנחנו מתאימים את המשימה לרמת האנרגיה ולתנאים החיצוניים, במקום לנסות לכופף את המציאות לרצונות שלנו.
3. פרפקציוניזם הוא האויב של העשייה
איך מרימים כל כך הרבה פרויקטים ורואים אותם פורחים? מוותרים על השלמות. אנחנו מאוד אוהבים "להוציא לפועל" (Execution). אנחנו מעדיפים לעשות משהו בצורה טובה, מאשר לחכות לנצח כדי לעשות אותו מושלם. אנחנו משלבים את עקרון פארטו (80/20): אנחנו מחפשים את ה-20% מהפעולות שיביאו לנו 80% מהתפוקה. זה מאפשר לנו להתקדם מהר, לראות תוצאות בעיניים, ולקבל אנרגיה להמשיך.
4. הגוף כמטען לנפש
זה אולי נשמע מוזר, אבל העבודה הפיזית הקשה בחקלאות ובנגריה היא המנוחה שלי. בימים שהייתי עובד רק בהייטק, הייתי מסיים יום של 12 שעות מול מסך מותש פיזית ונפשית. התפוקה שלי הייתה צונחת. היום? העבודה עם הידיים ממריצה את הדם, מנקה את הראש ומחייה את הגוף. זה נותן לי "בוסט" של פוקוס מטורף כשאני מתיישב מול המחשב אחר כך. השילוב הזה הוא מתנה לנפש. הניגוד הזה הוא מה ששומר עלי חד.
5. תמיד בתנועה של שיפור (Kaizen)
אנחנו חסידים גדולים של למידה ושיפור מתמיד. אנחנו לא מחכים לדעת הכל לפני שאנחנו מתחילים. כשפרסנו את ה-500 מטר הראשונים של ההשקיה ביער המאכל, עשינו את זה בדרך מסוימת. תוך כדי עבודה, למדנו, הבנו, והתייעלנו. את ה-500 מטר הבאים כבר פרסנו בשיטה הרבה יותר חכמה ומהירה.
אנחנו צורכים ידע כל הזמן – מקורסים על AI ועד מדריכים לגידול ענבים. הטכנולוגיה והאוטומציות שאנחנו מכניסים לחיים ולעסק חוסכות לנו זמן יקר ומאפשרות לנו להמשיך ולגדול, בצעדים קטנים, כל יום קצת.
לסיכום, ה"שפע" שאני מדבר עליו הוא לא רק שפע של תוצרת חקלאית או הצלחה עסקית. הוא שפע של עשייה, של גיוון, ושל היכולת לבחור בכל רגע איפה להשקיע את האנרגיה שלי – מול המסך, מול העץ בנגריה, או מול הגפן בכרם.